הסדרי פשרה בתביעות ייצוגיות

מרבית התביעות הייצוגיות, מסתיימות לפני שבית המשפט נדרש להכריע בתביעה לגופה. בדרך כלל, לאחר הגשת כתבי הטענות, כאשר מתברר שיש בסיס לנטען בתביעה, בית המשפט ממליץ לצדדים להגיע לפשרה, ובמקרים רבים הדבר נעשה באמצעות מגשר.

להסדרי פשרה בתביעות ייצוגיות יתרונות רבים, שכן ניתן להגיע לפתרונות גמישים יותר מאשר אלו שניתן להגיע אליהם בהכרעה שיפוטית. הפתרונות בפשרה עשויים להיות יעילים ומדויקים יותר עבור חברי הקבוצה המיוצגת. בנוסף לכך, הגעה להסדר פשרה מאפשרת לסיים את התיק במהירות ובלי סחבת משפטית שעשויה להיגרם בעקבות לוח הזמנים העמוס שיש על בתי המשפט. יתרון נוסף שניתן למנות הוא ודאות הצדדים. כאשר הצדדים מגיעים להסדר פשרה ניתן לנהל סיכונים ולקנות סיכון.

אף כאשר הצדדים מגיעים לפשרה, היא דורשת הליך ארוך יחסית לאישור, וזאת מכיוון שבית המשפט נדרש לפקח על כל פשרה, כדי לוודא שהאינטרסים של חברי הקבוצה נשמרים.

לפי סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו-2006 יש להגיש בקשה לאישור הסדר הפשרה עם פירוט של כל הפרטים הרלוונטיים הקבועים בתקנות תובענות ייצוגיות:

(א)  בבקשה לאישור הסדר פשרה יפרטו בעלי הדין מדוע לדעתם ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, ויפרטו, בין השאר, את העניינים האלה:

(1)   הגדרת הקבוצה שעליה חל ההסדר ותתי קבוצות, אם ישנן;

(2)   עיקרי התובענה, לרבות הסעדים שנתבעו בתובענה;

(3)   עיקרי ההסדר;

(4)   הפער בין סכום הפיצוי או הסעד המוצע בהסדר לבין סכום הפיצוי או הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לזכות בו אילו בית המשפט היה מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה;

(5)   כלל ההסדר פיצוי כספי או אחר – יצוין סכום הפיצוי או מהותו והמפתח לחלוקתו בין חברי הקבוצה; נקבע סכום שונה לתת קבוצה או לחבר קבוצה, יצוין הסכום וההנמקה לכך;

(6)   השלב שבו נמצא ההליך;

(7)   הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה אל מול היתרונות והחסרונות שבהסדר;

(8)   פרטים בנוגע לביצוע ההסדר, לרבות האופן שבו יאותרו חברי הקבוצה והאופן שבו יינתן להם הסעד על פי ההסדר;

(9)   העילות והסעדים שלגביהם תהווה החהלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר.

בית המשפט יכול לדחות את הבקשה על הסף או להורות על פרסום הסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים בעיתונות ועל ידי משלוח הודעות על הסכם הפשרה המתגבש ליועץ המשפטי לממשלה ולעוד גורמים – על מנת לאפשר גם להם להתייחס לפשרה המוצעת.

בית המשפט יכול לאשר את הסדר הפשרה, ויכול גם לדחות אותו. בבואו לתת את ההחלטה בית המשפט צריך לתת את דעתו לשיקולים הקבועים בסעיף 19(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, ובהם – הפער בין הסעד המוצע לטובת חברי הקבוצה לעומת הסעד שניתן היה לקבלו אם התביעה הייצוגית היתה מנוהלת עד תומה; טענות שעלו בהתנגדויות: השלב בו ההליך נמצא; חוות דעתו של בודק שבית המשפט רשאי למנות כדי לבחון את אמיתות הנתונים שהוצגו; הסיכויים והסיכונים שיש בהמשך ניהול התביעה אל מול היתרונות והחסרונות של הסדר הפשרה המוצע; והנושאים שבהם צפוי להיות מעשה בית דין (הכרעה סופית ומחייבת) כלפי חברי הקבוצה.

על אף השם 'פשרה' לעיתים רבות ניתן להגיע באמצעות הסדר שכזה לסכומי פיצויים משמעותיים ביותר עבור חברי הקבוצה והתובעים המייצגים.

בנוסף להליך ה"פשרה" קיים גם הליך הקרוי "הסתלקות מתוגמלות" בו התובע המייצג בעצם מוותר על הבקשה לאישור התביעה הייצוגית, אך הוא עדיין זוכה לגמול, בשל הישג שהוא מצליח להביא לחברי הקבוצה – בדרך כלל שינוי בהתנהלות הנתבע.